מבצר יחיעם

גישה למסלול-  נצא מהר חלוץ עד צומת לבון, שם נפנה ימינה לכיוון מעלות, על כביש כרמיאל – מעלות (854 ) אחרי שנעבור באזור התעשייה תפן נמשיך על הכביש למעלות, שם נפנה שמאלה בכביש ( 89 ) , נמשיך על הכביש כ 8 ק"מ עד שנגיע לצומת יחיעם שם נפנה שמאלה עוד 5 ק"מ עד לקיבוץ יחיעם, אל מבצר ששמו הרשמי מצודת גדין.
המסלול
את מצודת גדין הקימו כנראה הצלבנים במאה השתים-עשרה, לצד הדרך שחיברה בין עכו לטורון (תבנין) שבלבנון. תחילה הוא נכלל בנסיכות הגליל המערבי, שמרכזה היה "שטו-דה-רוא" (כיום – הכפר מעיליא), ובתחילת המאה השלוש-עשרה הוא נמסר למסדר הגרמנים הטבטונים. בשנת 1265 הרס הסולטן הממלוכי ביברס את המבצר, במאורעות 1936 שימש המבנה ההרוס בית-דין עליון לכנופיות הערביות שפעלו באזור, ומסופר שהנידונים למוות הוצאו כאן להורג.
בסוף 1946 עלה כאן קיבוץ השומר הצעיר להתיישבות, על משבצת קרקע שרכשה הקק"ל כבר ב. 1936-העלייה להתיישבות נעשתה ברגל, בשביל הררי צר, כשכל במטען נישא על גב המתיישבים. הראשונים התגוררו במבצר הנטוש וקראו ליישובם "יחיעם- " על שם יחיעם וייץ, שנפל באותה שנה בפיצוץ גשר אכזיב במסגרת "ליל הגשרים".
במלחמת העצמאות היה הקיבוץ מבודד ומנותק משאר יישובי הגליל המערבי, שהיה נתון כולו במצור. הערבים התקיפו את יחיעם כמה פעמים בניסיון לכבשו, אך המתיישבים, בסיוע תגבורת מארגון ה"הגנה," הצליחו להדוף את ההתקפות. הקיבוץ עמד במצור במשך חודשים וסבל מחסור חמור במים, מזון וכוח-אדם. בעשרים ושבעה במארס , 1948 ניסתה שיירת אספקה גדולה שיצאה מנהרייה להגיע לקיבוץ הנצור, אך נתקלה במארב ערבי מתוכנן היטב ליד הכפר הערבי כברי. בקרב הקשה שהתפתח במקום נהרגו ארבעים ושבעה מלוחמינו,
ובהם מפקד השיירה.
לאחר האסון של "שיירת יחיעם" נשאר הקיבוץ במצור גמור. בעיית המים החריפה כי אזלו מי הבורות במבצר, ומחמת צליפות הערבים לא היה אפשר לרדת לנחל הגעתון הסמוך. המגינים הנצורים נאלצו להסתפק בסיוע שהגישו להם מדי פעם הדרוזים מהכפרים השכנים (ינוח וג'ת) ובהצנחות אספקה ממטוסים קלים (פייפרים) של חיל האוויר.
בסיורנו נעבור תחילה באולמות הגדולים שנבנו בימי דהר אל-עמר, נמשיך לתצפית המרהיבה מהגג ולבסוף נעלה למגדל הגדול מהתקופה הצלבנית. כאן אפשר להבחין בבנייה הצלבנית – על-פי האבנים הגדולות והמסותתות היטב, חרכי הירייה האופיינים המותאמים לירי בחץ וקשת ופתח המילוט שבקומה התחתונה של המגדל. כדאי לעלות לגג המגדל דרך חדר המדרגות הצר והמרשים, ולהשקיף נשם על שאר חלקי המבצר שלרגלינו. מכאן נוכל להבחין גם בשרידי תעלות הקשר והעמדות ממלחמת העצמאות וביופיו של הקיבוץ שנבנה אחרי המלחמה בתוך החורש שלרגלי המבצר.
בתום הביקור במבצר נצא למגרש החנייה ונפה שמאלה (דרומה) לעבר השער שבגדר שהמפתח לשער נמצא אצל איש רשות הגנים הלאומיים או בקיבוץ. מכאן מתפתל שביל תלול אך נוח למדי אל נחל יחיעם. תחילה נעצור בשפת המצוק לתצפית על הנחל וסביבתו, ונבחין בהבדלים הבולטים שבין המפנה הצפוני לדרומי.
במצוק עצמו אפשר להבחין בשרכים קטנים ואם יתמזל מזלנו אולי נראה שפני סלע המתחממים בשמש. נרד בזהירות במדרון התלול, הבנוי לחילופין ממדרגות סלע גיר קשה ודרדרות קרקע, כשאנו מקפידים ללכת על השביל המסומן בירוק.
בתחתית המדרון נגיע לחורש סבוך: ניכנס לתוכו, וכאן יקבלו את פנינו צל וקרירות נעימה. באפיק הנחל החורש עשיר ומגוון, ושלוטים בו אלון מצוי, אלה ארצישראלית, ער אציל ומטפסים שונים. ועוד סוג צומחים אחרים.
במהלך התקדמותנו מערבה ערוץ הנחל הולך ומתרחב. לאחר כשעה מתחילת ההליכה אופיו משתה לחלוטין – האפיק פתוח יותר והחורש מפנה מקומו לשטחים חקלאיים לצד כליל החורש ואחי-רותם החורש הבולטים בפריחתם האביבית.