פקיעין

הגעה למסלול- נצא מהר חלוץ עד צומת לבון, שם נפנה ימינה לכיוון מעלות, על כביש כרמיאל – מעלות (854 ) אחרי כ 4 ק"מ נגיע לצומת הכניסה לכיסרא, נפנה ימינה לתוך הכפר ונחצה אותו על הכביש שממשיך  דרך הכפר סמיע ומגיע לכביש ( 864 ) שם פונים ימינה לפקיעין
נחצה את הכפר, וקרוב ליציאה ממנו נבחין בשלט המכוון למערת הרשב"י, ונחנה במפרצון החנייה הסמוך לו. כאן מתחיל מסלול ההליכה.
כדאי להשאיר רכב שני בסיום המסלול.
הערה: בעלי רכב אחד בלבד יוכלו להשאירו בתחילת המסלול ההליכה, ובתום הטיול לחזור אליו (מרחק ההליכה אינו כה גדול).

המסלול
ממקום החנייה נשקיף אל הכפר לפני שנרד אל סמטאותיו: בתיו נראים משולבים היטב במדרון. הגגות השטוחים רב תכליתיים: עליהם מייבשים טבק ותבלינים שונים, בלילות קיץ חמים פורסים עליהם מזרן לרפד שינה נעימה, ובשאר ימי הקיץ יושבים עליהם, עם כוס קפה ביד, ונהנים מצל הגפן המשתרגת מעל ומפירותיה. כשהבן יגדל ויקים משפחה, יוסיפו עוד קומה והגג יגבה מעט. מבט בוחן יעלה גם את גג בית הכנסת, שעליו מתנוססת מנורה. נרד עם השביל כ 30- מטרים עד מערת הרשב"י. לכאן ברח רבי שמעון בר יוחאי עם בנו יוסי
כשביקשו הרומאים את נפשו, וכאן התחבאו מפניהם. את פתח המערה מעטר עץ חרוב. שלוש עשרה שנים ישבו הרשב"י ובנו במערה, עד שהוסר האיום מעליהם ויצאו. על פי המסורת, כאן כתב הרשב"י את "ספר הזוהר". יש לציין כי המקום נחשב קדוש גם בעיני תושביה הלא-יהודים של פקיעין. בהמשכו יוביל אותנו השביל במורד, אל מעיין הכפר, הלא הוא עין אל-בלד. בעבר שימשו צח המעיין מקור השתייה העיקרי של תושבי הכפר, אך כיום הם משמשים להשקיה בלבד. סביב המעיין מתנהלים חיי מרכז הכפר. מעניין לשבת דקות מספר בצל עץ העבות, להביט סביב ולראות נשים וגברים דרוזים בלבושם המסורתי – אצל הגברים מעיד הלבוש על מעמדם בלימוד הדת. ברבים מכפרי מערב הגליל חיה אכלוסיה מעורבת – נוצרים, מוסלמים ודרוזים.למרות שאורח חייהם נראה מודרני פחות מזה המקובל ביישובים יהודיים, יש לזכור שתושבי הכפרים כאן הם משכילים ומתפרנסים ממשרות מכובדות בדיוק כתושבי היהודים של הגליל. נלך כעת, לבית הכנסת. ביתה של מרגלית זינאתי הוא הבית הצמוד לבית הכנסת, מדרום. בית הכנסת נבנה ב 1873- על יסודות בית כנסת קדום מתקופת המשנה והתלמוד. בקורותיו משולבות אבנים מסותתות, ועליהן תבליטים עם סמלים יהודיים, נלקחו ככל הנראה מאותו בית כנסת קדום. כיום מתקיימות תפילות בבית הכנסת, אך לא באופן סדיר. נמשיך דרומה לבית הבד. מקום זה מספק אולי תשובה לשאלה, כיצד חיה משפחה יהודית אחת בכפר מעורב שכזה. בני משפחת זינאתי סיגלו לעצמם מדורות דרך חיים כמעט זהה לזו של כל תושבי הכפר.
רק מנהיגי הדת מבדילים בינהם ולכל עדה בית תפילה שלה. את הסיור ברגל נסיים על הכביש הראשי, שם השארנו רכב אחד.

מכאן נוכל לנסוע אל מקום, שעל פי המסורת הוא קברו של רבי הושעיה איש טירא. סביב הקבר עצי אלון עתיקים. סיפורים נרקמו על רבי הושעיה איש טירא. כך, למשל, מספרים כי הגן על אנשי פקיעין מפני פורעים, ומשום כך גם קברו מגן עליהם עד עצם היום הזה.
הערות: במהלך המסלול אפשר להכנס לבית הכנסת בעתיק של פקיעין, לפיכך רצוי להצטייד בבגד צנוע ובכיסוי ראש.

אפשר לתאם מראש בטלפון: 049571548 (משפחת חזו).